מזה כחמש שנים, אנו מקיימים באולפנת דולב פרויקט ייחודי של מפגשי הורים. פעם אחת בחודש מתכנסים צוות הנהלה והורים, בבית הקפה "קפה קפה" בירושלים לשיח ,סדנא וארוחת ערב משותפת. את המפגשים מלווים אנשי צוות מהאולפנה: מנהלי הפנימיה- תמיר שור ורם פז. ראש צוות הטיפולי –טובי קרעי, מנהלת התיכון ומנחת הסדנא- חנה בהלול. לאורך השנה מתקיימים ,עשרה מפגשים. במפגשים אלו אנו משלבים בין מרצים שונים מתחום החינוך וסדנאות מפי אנשי הצוות המלווים את הפרויקט. מטרת המפגש ,ליצור שיח משותף על יחסי הורים ילדים, בניית דמות הורית משמעותית-מבוגר מצמיח, רצון לטעת ביטחון בהורות ,התמודדות עם קונפליקטים הקשורים לגיל ההתבגרות. רצון לבנות יחד עם ההורים דרך משותפת אשר תעזור להורים ולבת ליצור שיח וביטחון בדרך המשותפת.
המפגשים מתקיימים בירושלים בבית הקפה "קפה קפה". המקום הנבחר, מיוחד ואנו מרגישים בו כבני בית. המארחים מקבלים אותנו בלב רחב והדבר יוצר אווירה חמה ואינטימית המזמינה את ההורים לפתוח את ליבם ולקחת חלק פעיל בנעשה.
למפגשים מגיעים כ35 זוגות . כל מפגש מתרכז בנושא מוגדר שאנו מתכוננים אליו מראש, הנושאים כולם מדברים על מקומו של ההורה כמבוגר אחראי אשר יש לו את הזכות המלאה, היכולת להחליט ולהתוות את הדרך עבור הבת. אנחנו מעצימים את תחושת ההורים כגורם משמעותי בחיי בתם ואת היכולת שלהם להשפיע ולכוון יחד עם נתינת כלים להתבוננות פנימית ושיח.
לקראת חופשות, מתקיים שיח רחב על התמודדות ההורית ,החשש מהחופשה, הפחדים מהעדר הגבולות והמסגרת., כיצד ניתן לקבל את הבת באופן המאפשר קירבה, שמחה בחזרת הבת הביתה,אך שם גבולות ברורים מתוך מקום של דאגה כנה ואמיתית לבת.
חלק מהמפגשים מתקיימים באולפנא בכדי ליצור חיבור בין הבנות ההורים בתיווך ושיתוף כל הצוות העוטף את הבת (צוות חינוכי, טיפולי)הבנות מודעות למפגשים אלו וחשות גאווה וסיפוק מכך שההורים רוצים להיות חלק מעולמן, מתוך כוונה לעשות, לתרום ולשפר ומתוך מסר שכולנו שותפים לדרך יחד.
מפגשים אלה מחממים את הלב והאווירה בהם היא של שותפות לדרך , שבמרכזה עומדת הנערה -התלמידה והרצון לחזק אותה, ולהוביל אותה יד ביד זאת כדי לשמר את ההישגים ולהגיע יחד אתה ליעדים וחלומות חדשים.
המפגשים פתחו בפני ההורים, הזדמנות, לחלוק את הקשיים,המחשבות,הרגשות בתוך קבוצת השווים , לדבר בפתיחות ממקום שאינו מבקר אלא מקשיב ,מבין ומכוון . ההורים וגם אנו הצוות יוצאים ממפגש ברוממות רוח בתחושה של סיפוק בתובנה שיש עוד דרך בה אנו צריכים לצעוד אך צועדים בה יחדיו. ובע"ה והלוואי ונצליח תמיד.
